החלטה בתיק רע"א 10266/04

1.        המבקש עותר למנוע את פרסומה של כתבה אשר עתידה להיות מוקרנת במסגרת תכנית "אולפן שישי" של הערוץ השני. על פי הנטען, אמורה הכתבה לעסוק, בין היתר, בדרך האחזקה והטיפול בכבישים על ידי המחלקה לעבודות ציבוריות במשרד התחבורה (להלן: מע"צ). המבקש משמש כמהנדס מחוז הצפון ומחוז תל-אביב של מע"צ, והוא אחד משורה של נאשמים שהובאו לדין בפני בית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 1081/00), בעקבות תאונה קטלנית שהתרחשה באזור הצפון בשעות הבוקר של יום 9.10.99, וגרמה למותם של 17 נוסעים, ולפציעתם של עשרות אחרים.

           לקראת שידור הכתבה שיגר משיב מס' 2, בתחילת חודש נובמבר השנה, מכתב למבקש, בו הוזמן האחרון להשיב על מספר שאלות שהמכנה המשותף להן הוא דרך תפקודו כמנהל המחוזות האמורים במע"צ, ואם הוא כשל במעשה או במחדל שגרמו לתאונה האמורה ולתאונה קטלנית נוספת שהתרחשה בצומת נווה ימין.

2.        הבסיס הנורמטיבי עליו סמך המבקש את בקשתו, הוא סעיף 71 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שזו לשונו:

71.  (א)  לא יפרסם אדם דבר על ענין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו, וראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה להשפיע, והכל אם יש בפרסום כדי להשפיע כאמור.

       (ב)  ענין פלילי התלוי ועומד בבית משפט - משעה שהוגשה לבית המשפט באותו ענין בקשה למתן צו מעצר או משעה שהוגש לו כתב אישום, לפי המוקדם, עד שהחליט התובע שלא להגיש כתב אישום, ואם הוגש כתב אישום - עד סיום ההליכים.

       (ג)  איסור הפרסום אינו חל על פרסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר או שאירע בישיבה פומבית של בית משפט.

      (ד)  העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר שנה אחת.

סעיף זה, שנועד למנוע השפעה על מהלכו של המשפט הפלילי ותוצאתו, מהווה סייג לעקרון המנחה בדבר פומביות הדיון (ראו סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, וכן סעיף 68 לחוק בתי המשפט). על חשיבותו של עקרון פומביות הדיון אמרתי לאחרונה בבש"פ 5153/04 פלוני נ' ידיעות אחרונות (טרם פורסם) כי "פומביות הדיון הנה עקרון חוקתי, באשר הוא מאגד בתוכו שני עקרונות חשובים: חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת (ראו בג"ץ 6126/94 סנש נ' רשות השידור, פ"ד נג(3) 817, 830). מעבר לכך, פומביות הדיון מאפשרת לציבור לקבל מידע על פעילותן של הרשויות, וביניהן בתי המשפט והרשות החוקרת, וכן לפקח ולבקר את איכות תוצאותיהם של הליכים משפטיים (על חשיבותו של עיקרון פומביות הדיון בהליכים משפטיים ראו בג"צ 6005/93 עליאש נ' השופט שמואל צור, פ"ד מט(1), 159, 165; בג"צ 5771/93, 5807 ציטרין ואח' נ' שר המשפטים ואח', פ"ד מח(1), 661, 674; ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2), 444, 450; רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6) 592, 597; רע"א 3614/97 אבי יצחק, עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד נג(1) 26, 45). חשיבותו של עקרון פומביות הדיון מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בחקירה אודות חברות ציבוריות ודרך התנהלותם של בעלי תפקיד בכירים בהן.

           כדרכם של סייגים לתחולתם של עקרונות חוקתיים, גם את האמור בסעיף 71 לחוק בתי המשפט יש לפרש בזהירות רבה ועל דרך הצמצום. גישה זו מתחייבת מהלשון בה בחר המחוקק לנסח את האיסור, לאמור, הוא יהיה תקף רק מקום שההשפעה על ההליך הפלילי אינה ערטילאית, אלא ברמה של "קרוב לודאי". השאלה היא איפוא אם השפעה מסוג זה צפויה במקרה הנוכחי בעקבות שידור הכתבה, ורק תשובה חיובית לשאלה זו תזכה את המבקש בסעד.

3.        עיקר המחלוקת בין הצדדים מתייחסת למעשה לשני מסמכים אותם מתכוונים המשיבים להציג בכתבה. האחד הוא מכתב ששיגר קצין הבטיחות של "אגד" למבקש בחודש ספטמבר 1999, ובו התריע על סכנת החלקה הצפויה בכביש בו אירעה כחלוף שבועות ספורים התאונה. המסמך האחר הוא דו"ח בדיקה שנערך על ידי שני מהנדסים של מע"צ והוגש למבקש, שלושה ימים בלבד לפני התאונה, ובו נקבע כי יש צורך לבצע בדחיפות פעולות כדי למנוע החלקה.

           על פי השקפת המבקש, כפי שהובאה מפיו של בא-כוחו המלומד, עו"ד ש' מאירי, שידור הכתבה בכלל, והצגתם של שני המסמכים האמורים בפרט, מהווים למעשה מעין "משפט שדה" שעתיד להיערך לשולחו בכלי התקשורת, חרף העובדה  שבאותה שעה ממש, מתנהל ההליך הפלילי במקום הראוי לו - בית המשפט.

4.        אקדים ואומר כי לא ראיתי מקום העתר לבקשה. אכן, מפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי עולה כי המשיבים טענו כי אותם שני מסמכים כבר הוצגו כראיות בהליך הפלילי, ועתה שוב אין ספק כי טענה זו רחוקה היתה מלהיות מדויקת. עם זאת, חוששני, שבכך אין כדי להטות את הכף לזכות המבקש, ולכך שלושה טעמים: ראשית, עובדת קיומם של המסמכים אינה חדשה והיא ידועה זו מכבר, באשר היא הובאה לידיעתן של ערכאות נוספות במסגרת הליכים משפטיים בהם נקטו אחדים מהנאשמים בתיק הנדון בפני בית המשפט המחוזי, לרבות עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 2189/03). שנית, תוכנו של המכתב ששיגר קצין הבטיחות של "אגד" באזור הצפון וצילומו, פורסמו בעיתונות כבר בחודש אוקטובר 1999; שלישית, וזה העיקר, תכנם של שני המסמכים הובא בהרחבה בכתב האישום שהוגש נגד המבקש ואחרים (ראו סעיף 15 לכתב האישום), ועל כן בהצגתם של המסמכים פעם נוספת במסגרת הכתבה לא כרוכה פגיעה נוספת כלשהי, וגם החשש מפני השפעה על בית המשפט או עדים, היא טענה שאינה יכולה לעמוד במבחן הביקורת.

           העולה מהאמור הוא שאין בידי המבקש עילה למנוע את שידור הכתבה, ובלבד שהמשיבים יקפידו שלא לנקוט עמדה כדי למנוע את "שפיטתו" של המבקש במקום שאינו ראוי לכך. לעניין זה אוסיף את מה שנראה לי ברור מאליו, היינו, כי מותר להניח כי הייעוץ המשפטי שיינתן למשיבים יכלול גם הפניה להוראה העונשית הכלולה בסעיף 71 לחוק בתי המשפט.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ח בחשון תשס"ה (12.11.2004).

                                                                                               ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: